ליקוטי מוהר"ן צ״ד:ג׳

וְזֶה פֵּרוּשׁ שֶׁל הַפָּסוּק:

זָכַר חַסְדּוֹ – זָכַר, לְשׁוֹן הַשְׁפָּעָה. הַיְנוּ כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ חֶסֶד לְיִשְׂרָאֵל, אֲזַי יְצָרֵף

וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַחָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר משלי כ״ד:ג׳: בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת. בְּוַדַּאי

רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ – הַיְנוּ הָאַרְצִיּוּת שֶׁל הַדָּבָר נַעֲשֶׂה אֶפֶס.

וְאֶת – הַיְנוּ הָאוֹתִיּוֹת מֵא' עַד ת', הַיְנוּ הַנִּיצוֹצוֹת, נַעֲשֶׂה יְשׁוּעוֹת אֱלֹקֵינוּ – כִּי מֵהַנִּיצוֹצוֹת נַעֲשֶׂה דִּבּוּרִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַשְׁפִּיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ יְשׁוּעַת אֱלֹקֵינוּ, כִּי זֶה תַּעֲנוּגוֹ: